דפי בוקר

דפי בוקר (Morning Pages) הם תרגול כתיבה פשוט שפיתחה הסופרת ג’וליה קמרון והציגה בספרה “דרך האמן” ↗ (The Artist’s Way).

ההנחיה פשוטה: בכל בוקר, סמוך ככל האפשר לקימה, כותבים ביד שלושה עמודי A4 מלאים.

לא מאמר. לא יומן שצריך להיות מעניין. לא ניסיון להגיע לתובנה. פשוט כותבים את כל מה שעובר בראש.

קמרון מתארת את דפי הבוקר כשלושה עמודים של כתיבת זרם תודעה. מבחינתה אין דרך “נכונה” לכתוב אותם: אפשר לכתוב מחשבות, דאגות, תלונות, תוכניות, שטויות, דברים שחוזרים על עצמם או כל דבר אחר שמופיע. הדפים פרטיים ולא מיועדים לקורא אחר.

אני אוהב לחשוב על הפעולה הזאת במילים קצת פחות יפות: ניקוז מוח.

ניקוז מוח

כשאני קם בבוקר, הראש כבר מלא.

משהו שמטריד אותי מאתמול. משהו שאני צריך לעשות היום. שיחה שאני ממשיך לנהל בראש. רעיון. פחד. תוכנית. שיפוט. אותו משפט שכבר חשבתי עשרים פעם.

במקום לנסות לסדר את כל זה, דפי הבוקר מאפשרים פשוט להוציא אותו אל הנייר.

לא צריך להחליט מה חשוב ומה לא. כותבים.

אחרי כמה שורות משהו אחר מופיע. כותבים גם אותו. ואז עוד משהו.

שלושת העמודים יוצרים מספיק מרחב כדי לעבור את הדברים הראשונים והברורים שמסתובבים בראש. לפעמים מתחתיהם מופיע משהו שלא ידעתי שאני חושב עליו בכלל.

ולפעמים לא. גם זה בסדר.

המטרה אינה לייצר בכל בוקר תובנה. המטרה היא לכתוב.

אבל אין לי מה לכתוב

גם לי המחשבה על כתיבה הייתה בהתחלה ממש מאתגרת.

שלושה עמודי A4 בכל בוקר נשמעו כמו המון. ובעיקר עלתה השאלה: מה כבר יש לי לכתוב שלושה עמודים?

מה שעזר לי היה להוריד לחלוטין את הציפייה שלתוכן תהיה משמעות.

אם אין לי מה לכתוב, אני יכול פשוט לכתוב: אין לי מה לכתוב.

ואם עדיין אין: אין לי מה לכתוב. אין לי מה לכתוב. אין לי מה לכתוב. כמה פעמים שצריך.

בשלב מסוים בדרך כלל מופיעה מחשבה אחרת: אני עייף. למה אני בכלל עושה את הדבר הזה? אני צריך לזכור להתקשר היום. מה שהיה אתמול עדיין מעצבן אותי.

ומשם ממשיכים.

לא חייב להיות קשר בין משפט למשפט. אין צורך בעלילה, מסקנה או סדר הגיוני. אפשר להתחיל בנושא אחד, לעבור לאחר, לחזור אחורה ואז לכתוב משהו שאין לו שום קשר לכל מה שהיה לפניו.

העיקר הוא להמשיך לכתוב.

דווקא כשמורידים מהכתיבה את הדרישה להיות טובה, מעניינת או משמעותית, לפעמים זרם התודעה מתחיל להופיע על הדף כמעט מעצמו.

למה דווקא שלושה עמודי A4?

קל מאוד להפוך את דפי הבוקר ל”חמש דקות כתיבה”.

אני מעדיף להישאר עם ההנחיה המקורית של קמרון: שלושה עמודים. בכתב יד. בגודל A4.

קמרון עצמה ממליצה על A4 או על המקבילה האמריקאית, 8.5×11 אינץ’, וטוענת שדפים קטנים יותר מצמצמים גם את מרחב המחשבה.

אבל מבחינתי יש לשלושת העמודים עוד תפקיד.

בעמוד הראשון עדיין קל יחסית להישאר במה שכבר ידוע לי. בעמוד השני לפעמים מתחיל להיגמר מה שתכננתי לומר. ובעמוד השלישי כבר צריך להמשיך לכתוב גם כשאין לי מושג מה המשפט הבא.

דווקא שם לפעמים משהו מפתיע עולה.

לא בכל יום. ולא צריך לחפש אותו.

למה בבוקר?

קמרון ממליצה לעשות את התרגול דבר ראשון בבוקר, סמוך ככל האפשר להתעוררות.

אני אוהב את זה כי כך אני פוגש את מה שכבר נמצא בתודעה לפני שהיום מתחיל להוסיף לה עוד ועוד דברים.

לפני ההודעות. לפני החדשות. לפני העבודה. לפני שאני כבר עמוק בתוך המשימות של היום.

יש משהו מעניין בלראות מה נמצא שם כשעוד כמעט שום דבר לא קרה.

העקביות היא חלק מהתרגול

בעיניי, כמו בהרבה תרגולים אחרים, הערך של דפי הבוקר נמצא פחות ביום מסוים ויותר בחזרה אליהם שוב ושוב.

יום אחד הכתיבה יכולה להרגיש משמעותית. למחרת היא יכולה להיות שלושה עמודים של תלונות, רשימות ודברים חסרי חשיבות.

אם אני שופט את התרגול לפי מה שיצא ממנו הבוקר, קל מאוד להפסיק.

אבל דפי בוקר אינם מבחן יצירתיות. התרגול הוא גם עצם הישיבה מול הדף והכתיבה, יום אחרי יום.

שלושה עמודים היום. ושלושה נוספים מחר.

לאט לאט מתחילים לזהות דברים שחוזרים על עצמם. מחשבות שאני מספר לעצמי שוב ושוב. דברים שאני דוחה. רצונות שאני כמעט לא נותן להם מקום. לפעמים משהו שנראה עצום בראש מקבל פרופורציה אחרת ברגע שהוא נמצא על הנייר.

לא מפני שפתרתי אותו. פשוט מפני שסוף סוף ראיתי אותו.

האם זה תרגול בודהיסטי?

לא.

דפי בוקר אינם תרגול בודהיסטי, וג’וליה קמרון לא הציגה אותם ככאלה.

אבל עבורי הם הפכו לכלי שתומך בתרגול.

במדיטציה אני לומד לשים לב למחשבה מבלי להיות חייב ללכת אחריה. בדפי הבוקר אני עושה משהו כמעט הפוך: אני נותן למחשבה ללכת לאן שהיא רוצה, וממשיך אחריה עם העט.

ובאופן מעניין, שתי הדרכים מאפשרות לי לראות קצת יותר בבירור מה קורה בתודעה.

אחת בשקט. השנייה בשלושה עמודי A4 של רעש.

דרך האמן

דפי הבוקר הם רק אחד הכלים בספר “דרך האמן” של ג’וליה קמרון.

הספר בנוי כתהליך של שנים־עשר שבועות שנועד לעזור לזהות ולשחרר חסמים ליצירתיות. לצד דפי הבוקר מופיע בו כלי מרכזי נוסף בשם “דייט עם האמן” — זמן שבועי שאנחנו מקדישים לבד למשהו שמעורר סקרנות, משחק והשראה.

למרות השם, הספר לא מיועד רק לאמנים מקצועיים. הוא עוסק במערכת היחסים שלנו עם יצירתיות, ביקורת עצמית, פחד והיכולת לתת מקום לדברים שאנחנו רוצים ליצור.

זו המלצה חמה מאוד שלי.

גם אם לא תעשו את כל התהליך שבספר, דפי הבוקר לבדם הם כלי שאני חושב ששווה להכיר.

ואם תחליטו לנסות אותם, הייתי מציע לא לשאול אחרי שלושה ימים אם הם “עובדים”.

קחו מחברת גדולה.

קומו בבוקר.

כתבו שלושה עמודים.

ולמחרת — חזרו שוב.