שוטטות

מבחינתי הדרך הכי טובה להסביר מהי שוטטות היא על ידי תיאור של סצנה: אדם הולך ברחוב, אדם אחר שואל אותו “לאן אתה הולך?”, והתשובה שלו היא “אין לי מושג”. זו בעצם כל השוטטות בקליפת אגוז — הליכה בלי יעד, בלי “לאן”, רק ה”איך”.

יחד עם זה, הדרך הכי טובה בעיניי להסביר מהי שוטטות ומהי מטרתה היא לקרוא את המאמר של יובל אידו טל, “המלצה כוללת לאימון בשוטטות” — מאמר שחזרתי עליו רבות במהלך שנות התרגול שלי.

יובל כותב שם על מה שהוא מכנה “תכליתיטיס אובססיביס” — הנטייה הכפייתית שלנו לרתום כל פעולה למטרה, לתכלית, ל”בשביל מה”. הוא מתאר איך רוב מה שאנחנו קוראים לו “חיים” הוא בעצם צעדים בדרך אל יעד, ולא ההגעה אליו עצמו — ואיך פעמים רבות מדי אנחנו מזניחים את הצעדים לטובת המטרה. התובנה המרכזית של המאמר, בעיניי, מתומצתת בשורה אחת:

“השאלה אינה ‘לאן?’ אולי השאלה היא ‘איך?’”

זו בדיוק הנקודה שמחברת בעיניי בין שוטטות לזאזן שיקנטזה — בשניהם, ברגע שמפסיקים לשאול “לאן”, נשאר רק ה”איך”: איך אני הולך, איך אני יושב, איך אני נמצא עם מה שיש.

להמשך קריאה — “המלצה כוללת לאימון בשוטטות”, יובל אידו טל, סלואו ↗