זן בחיי היום יום

אתמול יצאתי באמצע ריטריט מדיטציה כדי ללכת למסיבה.

זו לא הייתה החלטה פשוטה. היה בי משהו שרצה להמשיך לשבת, אבל היה בי גם משהו אחר. משהו שרצה להתפרק, לרקוד, ולהרגיש לכמה שעות שהעומס יורד מהכתפיים.

כבר בדרך לחוף, שממנו היינו אמורים לקחת את הסירה למסיבה, התחיל לרדת גשם. יחד איתו התחילה גם תחושת ההחמצה. עדיין קיוויתי שזה יעבור, שימצאו פתרון, שנגיע בכל זאת.

אבל רק כשהגענו למסעדה שעל הים והתיישבנו עם כולם, הבנתי שלא נצא ממנה. הסתכלתי על הגשם בחוץ, ראיתי את כולם מתרווחים בכיסאות, מזמינים עוד אוכל, והבנתי שהערב קיבל צורה אחרת.

המסיבה עברה להיות בתוכי.

בפנים הכול היה רעש וגעש.

הרגשתי לחץ בחזה. חוסר נוחות בגוף. דמעות שרוצות לצאת. אכזבה. עצב. חרטה.

ובעיקר מחשבה אחת:

“ויתרתי על הריטריט בשביל זה.”

מעניין אותי שבמשך הרבה זמן כבר היה ברור שלא תהיה מסיבה, אבל משהו בתוכי עדיין נאחז באפשרות שהיא כן תקרה.

אולי לא נאחזתי רק במסיבה.

נאחזתי ברגע שבו סוף סוף הסכמתי לעשות כיף.

הנטייה שלי הייתה מיד להתחיל לספר לעצמי את הסיפור.

“אני לא מקבל את המציאות.”

“אני צריך לשחרר.”

“אין לי שליטה.”

ואני לא אומר שלסיפור שאני מספר לעצמי אין חשיבות.

לפעמים הוא עוזר לי להבין את מה שעובר עליי.

אבל לפעמים נדמה לי שהתודעה שלי ממהרת לספר את הסיפור עוד לפני שהספקתי להכיר את החוויה עצמה.

אולי יש ערך בלהשהות לרגע את הידיעה.

לא כדי להפסיק לחשוב.

לא כדי לבטל את הסיפור.

אלא כדי לבדוק האם החוויה באמת דומה לסיפור שאני מספר עליה.

להרגיש איך היא מופיעה בגוף.

לראות אילו מחשבות מופיעות יחד איתה.

לשים לב למה בדיוק אבד.

ולחקור האם זאת באמת אותה אכזבה מרגע לרגע.

השינוי לא קרה כשניסיתי להפסיק להיאחז באכזבה.

הוא התחיל במקום אחר לגמרי.

אחרי שהסעתי את כולם הביתה, חבר התקשר. הוא רב עם אשתו והזמין אותי לצאת לאכול איתו.

במהלך השיחה מצאתי את עצמי משתף אותו בדברים שאני בדרך כלל מתבייש בהם. הם בכלל לא היו קשורים למסיבה או לאכזבה. אבל עצם זה שנתתי להם לצאת לעולם, במקום להמשיך לשאת אותם לבד, ריכך במעט גם את תחושת ההחמצה.

אולי החקירה לא מתחילה כשאני מוצא תשובה.

אולי היא מתחילה ברגע שבו אני מוכן להשהות לרגע את מה שאני חושב שאני כבר יודע.

להשהות את הסיפור.

להשהות את הפרשנות.

ולהכיר את החוויה לפני שאני מחליט מה היא אומרת.

• אולי זאת הזמנה קטנה לחקירה:

מה קורה בתוכי ברגע הזה, לפני שאני מספר לעצמי מה הוא אומר?