ריטריט במנזר ביפן

סביר להניח שמעולם לא שמעתם על אנטאיג’י (Antaiji). גם אני לא הכרתי אותו עד שהתחלתי לחפש מנזר זן ביפן שמאפשר למתרגלים מחוץ ליפן להשתתף בריטריטים.

ביליתי שם חמשה לילות, והמטרה של המאמר הזה היא פשוט לתת תמונה ברורה של איך נראים החיים במנזר. איך מגיעים, מה עושים במשך היום, מה אוכלים, מה הפתיע אותי, ולמי אני חושב שהחוויה הזאת יכולה להתאים.

למה דווקא אנטאיג’י?

יש לא מעט מנזרי זן ביפן, אבל אנטאיג’י הוא אחד המקומות הבודדים שמקיימים ריטריטים ייעודיים למתרגלים מחוץ ליפן. זאת הייתה אחת הסיבות המרכזיות שבחרתי להגיע דווקא אליו.

אם אתם מחפשים לחוות מנזר זן פעיל בארץ המקור של הסוטו זן, בעיני זאת אפשרות מצוינת.

איך מגיעים?

אני הגעתי מקיוטו.

הדרך כוללת נסיעה של כארבע שעות ברכבת לתחנת Hamasaka, משם אוטובוס לכיוון Tottori, ולאחר מכן הליכה של כשעה עד למנזר.

באתר של אנטאיג’י יש הוראות הגעה מפורטות ומעודכנות, ולכן אני ממליץ להיעזר בהן לפני הנסיעה.

כמה זה עולה?

הריטריט שבו השתתפתי עלה 55,000 ין עבור חמשה לילות.

המחיר עשוי להשתנות, לכן כדאי תמיד לבדוק את המחיר המעודכן באתר הרשמי של אנטאיג’י.

איך נראה סדר היום?

סדר היום קבוע ופשוט.

היום מורכב מישיבות מדיטציה, ארוחות, ניקיונים, עבודה פיזית במנזר וזמן קצר למנוחה.

כשלא יושבים במדיטציה עובדים – בעיקר בשדות או במטבח, בהתאם לצרכים של אותו היום.

האוכל

האוכל פשוט מאוד.

ברוב הארוחות אכלנו אורז, מרק מיסו וכמה תוספות קטנות.

אחד הדברים שאהבתי במיוחד היה שרוב האוכל מגיע ממה שהמנזר מגדל בעצמו. יש תחושה אמיתית של חיבור בין העבודה בשדות לבין מה שמגיע אחר כך לצלחת.

מה כדאי להביא?

אני ממליץ להביא:

• בגדים נוחים למדיטציה.
• בגדים שלא אכפת לכם ללכלך בעבודה בשדות.
• כובע לעבודה בשמש.
• נעליים נוחות.

מעבר לזה לא צריך הרבה.

מה הפתיע אותי?

דווקא הרכות.

לפני שהגעתי דמיינתי מנזר מאוד נוקשה עם הרבה חוקים וכללים.

בפועל הרגשתי אווירה הרבה יותר אנושית ממה שציפיתי. יש מסגרת ברורה, אבל היחס היה נעים, סבלני ולא נוקשה.

מה היה לי הכי קשה?

ללא ספק הישיבות הארוכות במדיטציה.

דווקא על החלק הזה כתבתי מאמר נפרד, כי מבחינתי זאת הייתה אחת החוויות המשמעותיות ביותר מהריטריט. אם הנושא מסקרן אתכם, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר: להישאר עם השאלה – כאב בזמן מדיטציה

הרגעים שנשארו איתי

אם אני מסתכל אחורה, אלה הרגעים שאני זוכר הכי חזק:

• העבודה בשדות.
• הנוף שמקיף את המנזר.
• הטקסים.
• והפשטות של החיים לכמה ימים.

האם הייתי ממליץ להגיע?

אם מסקרן אתכם לחוות איך נראים החיים במנזר זן ביפן, אני בהחלט ממליץ.

לא צריך להגיע עם ניסיון רב במדיטציה, אבל כן כדאי להגיע עם פתיחות, נכונות לעבוד פיזית, והרבה סקרנות.

לכל המידע המעודכן על הריטריטים, מועדי ההרשמה ודרכי ההגעה, אני ממליץ להיכנס לאתר הרשמי של אנטאיג’י:

אתר הרשמי של אנטאיג’י ↗